(ואיזה שיעור לקריירה שלכם אתם יכולים לקחת ממני)? בימים הראשונים של שנת הלימודים, מתישהו בחטיבת הביניים, נשך אותי כלב. נשיכה כואבת, עמוקה, שהותירה בירך שלי צלקות עד היום. ההחלמה הפיזית היתה ממושכת וקשה ובמהלכה התחילו לחלחל הפחדים. פחדתי מכלבים, פחדתי מפצעים, מכאבים, מהבדידות שכרוכה בימים שלמים בבית כשכולם בבית הספר או בתנועה. כשהתחלתי לצאת סוף סוף, אמרתי לעצמי שלעולם לא יהיה לי כלב, שלעולם לא אקדיש את חיי לטיפול ביצורים המרושעים והאיומים האלה. היום, יש לי לא אחד, לא שניים... שלושה כלבים! ואני אוהבת אותם כמעט כמו את הילדים שלי. מה למדתי מזה? שסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו בילדותנו, עשוי למנוע מאיתנו למצות את החיים בבגרותנו. החוויות הראשונות שלי כמספרת סיפורים היו סביב שולחן האוכל בבית הורי. אבי,
