החיים בקורות החיים... חיפוש מקום עבודה מציב אתגרים מורכבים ומתסכלים. מחפשי העבודה נדרשים למסע מייגע רצוף אכזבות. החיפוש אינו מתבצע תוך שימוש בידע שנרכש בבתי הספר, אין מקצוע כזה, אין מורים שמכשירים ומכינים אותנו למציאות הקשה הזאת. תעשייה של ״שדכנים״ ו״ציידי ראשים״ מפגישה מבקשי עבודה מובטלים עם מעסיקים שמחפשים עובדים צעירים, מוכשרים, חכמים ובעיקר רעבים שמוכנים להרוויח מעט...ולעבוד הרבה. ״ציידי ראשים״ על שום מה? על שהם יוצאים לצוד מועמדים שאינם בהכרח מחוסרי עבודה. לעיתים המועמד של הצייד עובד ושמח בחלקו והצייד מפתה אותו בשידרוג. שידוך בין עובד למעביד מורכב יותר משידוך בין גברים ונשים שרוצים להתחתן ולבנות בית. הצורך הקיומי בפרנסה מאלץ בני אנוש נורמטיבים לבצע תרגילי אקרובטיקה מורכבים יותר מ

בכנס החדשנות של איגוד השיווק, ביום ראשון השבוע, דיברו על, נו, חדשנות. איציק בנבנישתי מאורנג', הדובר הראשון, פתח את המצגת המצויינת שלו בהכרזה Competition is for Losers, מה שמיד הזכיר לי את אחת השאלות השנואות עלי מתקופת היותי מנהלת בכירה באירגונים כאלה ואחרים: ומה עושים המתחרים שלנו? השאלה הזאת תמיד עצבנה אותי בהקשר הזה, כי תמיד היא הגיעה בתגובה לרעיון חדש שעוד לא ניסינו ושגם האחרים עוד לא ניסו, ומיד אחריה הגיעה השאלה "אם המתחרים לא עושים את זה, אז למה לטרוח"? ואני הייתי מתרגזת ואומרת, מה אכפת לי אם הם לא עושים את זה? דווקא בגלל שאת זה אף אחד אחר עוד לא עשה, יש לנו הזדמנות להיות ראשונים ואני רוצה לעשות את זה כי אני מאמינה שזה באמת רלוונטי ויכול לעשות הבדל. ואגב, השאלה הזאת תמיד באה ארוזה יפה ע